יונתן, סיפור חיים

יונתן מת בן עשרים ושבע. בטרם זמן הוא גם נולד. כשדליה אמו היתה בחודש מתקדם בהריונה איתו, התגלה כי לקתה בסוכרת חריפה. הרופא המליץ להקדים את הלידה והילד, אח לרונה ונדב, הוצא לאוויר העולם מיד בתחילת החודש התשיעי. העובדה הזאת לא ניכרה בממדיו הגופניים כתינוק ורופאת הילדים שטיפלה בו ("טיפת חלב") התרשמה מגובהו והתעקשה לנבא מדי פעם כי "הוא יהיה שחקן כדורסל". העתיד הוכיח כי הספורט לא היה הצד החזק שלו (אם נוציא מהחשבון את כמיהתו העזה לנהוג אי פעם במכונית מירוץ…)

הבעייה היחידה היתה עוצמת צריחותיו . אולי היתה זו דרכו למחות על יציאתו המוקדמת לעולמנו האכזר. אך כבר אז נתגלתה סגולתו המיוחדת לקלוט את המציאות ולהתאים את עצמו למצב חדש, כך שביום אחד, לפתע, הוא התעשת והפך להיות הילד הנוח ביותר בסביבה. אז כבר הפציע חיוכו הנבון, הטוב והמיוחד, שהיה סימן ההיכר שלו לאורך חייו והקסים את כל הנפגש עמו. "היה בו מין מגנט שמשך אליו את כל מי ששהה במחיצתו ומיד נקשרו אליו" אמר לנו ב"שבעה" המנהל שלו בחברת "צ'ק פוינט" שבה עבד (מטעם חברת "נס") בחודשים האחרונים לפני שהתגלתה מחלתו.

גם בשרותו הצבאי, בחיל המודיעין, הכירו הסובבים אותו בסגולותיו המיוחדות, הן בשטח המקצועי (השמת תכניות במחשבים) והן באישיותו המושכת. לכן, מיד עם שחרורו, קיבל הצעות עבודה מכל החברות האזרחיות שאיתן היו לו קשרי עבודה כחייל.

תחביביו העיקריים היו נהיגה וטיולים בארץ ובחו"ל. בשנים האחרונות "ננעל" על ג'יפים. ביום האחרון לחייו היה צריך לקבל את הג'יפ שסיכם קודם לכן על קנייתו. הוא היה מומחה למכוניות. כבר בהיותו ילד, כשהיה בבית במרומי הקומה הרביעת ידע לזהות בדיוק מכוניות שעברו ברחוב לפי קול המנוע שלהן. מובן שלאורך השנים, כשהלכנו אנו או מי מחבריו לרכוש מכונית, תמיד היה הוא היועץ המוסמך. לא אחת הציעו לו אנשי המכירות באולמות התצוגה בו במקום להצטרף לצוות שלהם.

תחביב נוסף שלו היו שיחות טלפון ממושכות עם חבריו (הרבים מאד). את שיחותיו היה מסיים בדרך כלל: "אז האנשים שלי ידברו עם האנשים שלך".

את הודעת הרופא על מחלתו קיבל בשקט הנפשי האופייני לו. לאחר כמה שניות של דומיה, תגובתו היחידה היתה במשפט אחד, כאילו לעצמו: "מה, כזה בלאי כבר אני?"

מאז, במשך כל החודשים הארוכים של הטיפולים הקשים בארץ ובארצות הברית היה יוני - המודע לחומרת מצבו - חזק, נינוח ואף לא איבד את חוש ההומור הנפלא שלו. כששכב בבית החולים תל השומר ובאו לבקרו שתי חברות שלו לשעבר, אמר להן: "צריך בן אדם לחלות בסרטן כדי ששתיכן תיפגשו פעם…"

לא פחות משמונה מחבריו בארץ עשו במשך הזמן את כל הדרך ללוס אנג'לס כדי לבקרו בבית החולים שם. ביניהם גם חבר שעשה את כל הדרך כדי שיוני יכיר את חברתו החדשה ויתן את אישורו. היום הם נשואים…

כשהרופא בבית החולים "תל השומר" אמר לו שהוא לקה בדלקת ריאות פטרייתית, ידע יוני, שכבר היה ללא מערכת חיסונית טבעית עקב הטיפולים, בדיוק מה זה אומר. הוא הביט באביו ואמר באידיש צולעת: "האדם מתכנן ואלוהים מגחך"
(ובאידיש זה נשמע יותר טוב: מענטש טראכט אונד גוט לאכט).

אבא